החלטה בתיק בר"ע 41164-06-11

1.                                                                                                                                                                                                           לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 28.6.10 (ב"ל (חיפה) 18613-11-09, כבוד השופטת עדנה קוטן).

רקע וטענות הצדדים

2.      בקשת רשות הערעור, מושא הבקשה להארכת מועד זו, עניינה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה אשר דחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים; בית הדין האזורי קבע כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה מושא הערעור ועל כן דחה אותו.

המבקשת טענה, בבקשה להארכת מועד, כי סברה כי ניתן להגיש ערעור תוך שנה ממתן פסק הדין וכי בעיות רפואיות מנעו ממנה להגיש בקשת רשות הערעור במועד; עוד טענה המבקשת כי לא יוצגה באופן אישי, אולם טענה זו אינה ברורה ולא אומתה בראיות ועל כן לא נידרש לה.

המשיב טען  בתגובתו כי בקשת המבקשת אינה מעלה "טעם מיוחד" להארכת מועד כי תקלה במערכת היחסים בין עורך דין ללקוח אף היא אינה בגדר "טעם מיוחד". עוד טען המשיב כי המדובר באיחור של כשנה וכי האישורים הרפואיים שצורפו לבקשה לא מעידים על מניעותה של המבקשת מלהגיש הבקשה במועד הקבוע לכך; בנוסף, טען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים.

דיון והכרעה

3.      על פסק דין שניתן לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב ], התשכ"ח-1968, ניתן לערער ע"י הגשת בקשת רשות ערעור. המועד להגשת ערעור על החלטה של בית דין אזורי נקבע בתקנה 75(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות"):

"בקשה לרשות לערער על פסק דינו של בית דין אזורי לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי, תוגש תוך שלושים ימים מיום שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המבקש, או מיום שהומצא לו, אם ניתן שלא בפניו."

פסק הדין ניתן ביום 28.6.10 ומשהוגשה הבקשה דנא ביום 16.6.11 - הרי שהוגשה באיחור של כמעט שנה.

מחוקק המשנה נתן דעתו למקרים מעין אלו וקבע, בתקנה 125 לתקנות:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח (ארצי) 56/05 :

 "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון ב ע"א 6842/00 עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

  "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

4.      במקרה דנן, ציינה המבקשת את מצבה הרפואי וכן את טעותה בדבר המועדים להגשת בקשת רשות הערעור כ"טעם מיוחד" בעטיים איחרה בהגשת בקשת רשות הערעור.

     א.         באשר למצבה הרפואי של המבקשת, באנו לכלל מסקנה כי דין הטענה להידחות; המסמכים אשר הגישה המבקשת אינם מעידים על מניעותה מלהגיש בקשת רשות הערעור במועד ויתרה מזאת, כולם נערכו במהלך חודש מאי 2011 שהוא בחלוף כעשרה חודשים מהיום האחרון להגשת הערעור ויפה לעניינו החלטתה של רשמת בית דין זה (כתוארה אז) רנה איש שלום בעניין בש"א 1459/02 שמר חברה לשמירה ושירותים בע"מ נ' סיסיליה קופרשמידט (לא פורסם, ניתן ביום 15.12.02):

"באותם מקרים שבהם הותרה הארכת מועד מפאת מחלה הדגישו בתי-המשפט ובתי-הדין לעבודה, כי יש להוכיח קיומה של מחלה אשר בעטיה: "נבצר מהמבקש לטפל בעניינו ובשל כך החמיץ את המועד". כאמור לא הוכח הדבר בענייננו (ראה: לובוצקי , סדר הדין בבית-הדין לעבודה, מהדורה ראשונה, עמ' 335 והאסמכתאות שם)."

וכן פסיקתה של כב' רשמת בית המשפט העליון (כתארה אז) מיכל אגמון בעניין בש"א 5124/98 זרפשן אברהם נ' חמיר אמונה (לא פורסם, ניתן ביום  7.12.98):